הגדרת הבינה המלאכותית בתהליכי אסדרה
הדוח יוצא מן הקושי המרכזי שמעמיד הקצב המסחרר של התפתחות הבינה המלאכותית בפני מעצבי מדיניות: כדי לאסדר את התחום יש תחילה להגדירו, אך אין בנמצא הגדרה מוסכמת – לא במשפט ולא במדע. הגדרה אסדרתית צריכה להיות בה בזמן נהירה גם ללא-מומחים, גמישה דיה כדי להכיל התפתחויות עתידיות בלתי צפויות, אך מתוחמת מספיק כדי שלא כל מערכת ממוחשבת תיכנס בגדרה. נוסף על כך, מתקיים מתח בין הגדרה אוניברסלית אחת לבין הגדרות סקטוריאליות שונות, וכן הבדלים תרבותיים וכלכליים בין מדינות.
הדוח ממלא שלוש מטרות: ראשית, הוא מציע ״מורה נבוכים״ – סקירה טכנית והיסטורית מונגשת ומילון מונחים – שנועד למשפטנים ולקובעי מדיניות חסרי רקע טכני. מהסקירה עולה שגם כדיסציפלינה מדעית אין לתחום הבינה המלאכותית הגדרה אחודה.
שנית, הדוח סוקר במבט משווה הגדרות רגולטוריות בעולם. כשליש מדברי החקיקה הנוגעים בדבר אינם כוללים הגדרה כלל, וקיימת שונות רבה ברכיביה, כגון הגדרתה של מכונה, רכיבי אוטונומיה, למידה, מטרות, השפעה ועוד. הדוח סוקר שיטות משפט וארגונים מרכזיים בעולם, ובהם ארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה, קנדה ואוסטרליה, וכן ארגונים בינלאומיים – OECD, אונסק״ו ו-ISO. ההגדרה של ה-OECD בולטת כעוגן משפיע.
שלישית, הדוח בוחן את ההגדרות הישראליות שכבר קיימות במסמכי מדיניות כיום, ומראה התפתחות מהגדרות עמומות להגדרות ברורות וסקטוריאליות, רבות מהן נשענות על ה-OECD. בישראל אין כיום הגדרה מחייבת בדין.
לבסוף הדוח מוצעת קריאת כיוון: עדיפה הגדרה כללית, נוקשה אך רחבה יחסית וברזולוציה נמוכה, שתשמור על וודאות ועל תאימות בינלאומית לאורך זמן – לצד מנגנון ״דרך אמצע״ המאפשר לרגולטורים סקטוריאליים לבצע התאמות מוגבלות. מומלץ להישען על ניסוח דמוי-OECD (״מערכת מהונדסת/מבוססת מכונה״, אוטונומיה, הסקה, והשפעה על סביבה פיזית או וירטואלית), להגדיר תחילה את המונח הכללי ולהותיר גמישות לתת-סוגים, ולהימנע ממונחים מאנישים כגון ״התנהגות אינטליגנטית״.
לקריאת הדוח המלא: https://shamgarlaw.sites.tau.ac.il/_files/ugd/6c4020_dfa67303117844a183d10b5a6bda8a72.pdf
Abstract
The report begins from the core difficulty that the dizzying pace of AI development poses for policymakers: regulating the field first requires defining it, yet no agreed definition exists – neither in law nor in science. A regulatory definition must be simultaneously intelligible to non-experts, flexible enough to encompass unforeseen future developments, yet bounded enough that not every computerized system falls within it. There is also a tension between a single universal definition and varying sectoral ones, compounded by cultural and economic differences between states.
The report serves three purposes. First, it offers a “guide for the perplexed” – an accessible technical and historical overview plus a glossary – aimed at lawyers and policymakers without technical backgrounds. It shows that even as a scientific discipline, the field has no unified definition.
Second, it provides a comparative survey of regulatory definitions worldwide. About a third of relevant laws contain no definition at all, and there is wide variance in their components, like the definition of a machine, autonomy, learning, goals, and effects. It reviews central legal systems, including the United States, European Union, United Kingdom, Canada, and Australia, as well as international bodies – the OECD, UNESCO, and ISO. The OECD definition stands out as an influential anchor.
Third, it examines Israeli definitions that exist in policy documents, tracing an evolution from vague to clearer, often sectoral definitions, many anchored in the OECD’s. Israel currently has no binding legal definition.
Finally, it sets a direction: a general definition that is rigid yet relatively broad and kept at low resolution is preferable, preserving legal certainty and international compatibility over time – alongside a “middle way” mechanism letting sectoral regulators make limited adjustments. It recommends an OECD-style formulation (“engineered/machine-based system,” autonomy, inference, and effect on a physical or virtual environment), defining the general term first while leaving flexibility for sub-types, and avoiding anthropomorphizing terms such as “intelligent behavior.”